קולפוסקופיה צפייה בצואר הרחם (קולפוסקופיה) בעזרת מכשיר אופטי עם כושר הגדלה, הקולפוסקופ, מאפשר תיקון של נגעים פתולוגיים ולקיחת ביופיסיות מונחית של אותם אזורים נגועים. בדיקת קולפוסקופיה נכונה אמורה לבדוק את אזור החיבור בין החלק החיצוני של צואר הרחם לבין החלק הפנימי של תעלת הצואר; את אזור החיבור הזה ניתן לראות היטב במחזור החודשי בפרק הזמן הקודם לביוץ. אצל אישה שכבר עברה מונופאוזה, איזור החיבור נמצא לרוב בתוך תעלת הצואר, וטיפול באמצעות אסטרוגן לפני הבדיקה מאפשר את הבלטתו.

ניתן לקבל הפנייה לקולפוסקופיה:

1. במקרה של משטח נרתיקי חריג.
2. לעתים מראש, ללא לקיחת משטח, אם הבדיקה בעין בלתי מזויינת העלתה חשד כלשהו.
3. במסגרת המעקב אחר פצעים מוכרים ומטופלים.
 

בדיקת הקולוסקופיה כוללת:

1. בדיקת הצואר לאחר ניקוי ההפרשות בעזרת צמר-גפן יבש. לפעמים יש צורך בשימוש כלי הרחבה קטנים לטובת הסתכלות בתנאים אופטימליים באזור החיבור.

2. בדיקה תחת הגדלה אופטית ושימוש במסנני אור ירוק או כחול, מאפשרים את הבלטת רשתות כלי הדם הקטנים על פני הצואר. החריגות ברשתות האלה מאפשרות לאתר את האזורים החשודים.

3. בדיקה אחרי שימוש בחומצה אצטית 2% המקרישה את החלבונים: החריגות של צואר הרחם תופענה אז כאזורים בצבע לבן עם חשד להתרבות תאים רבה יותר באזור זה.

4. בדיקה לאחר שטיפת הצואר באמצעות לוגול (תמיסה עשירה ביוד המתחברת לגליקוגן - תרכובת סוכרים - הנעדר מתאים צעירים המתרבים במהירות). הצואר הבריא ייצבע אפוא בחום, למעט האזורים החשודים, אשר לא יקבלו את הצבע הזה (בדיקת שילר).

5. ניתן לקחת ביופסיות מהצואר באזורים שנצפו כחשודים.

6. ניתן לשלוח את המשטח או את הביופסיות למעבדה המתמחה בזהוי זן הווירוס של הפפילומה האנושי ולהכניס את האשה למעקב המתאים (HPV TYPING).
 

כשלא ניתן לצפות באזור החיבור, עשויים להידרש לגרידת תעלת הצואר תוך שימוש בקירטה, או במגרדת נובאק.

הקולפוסקופיה היא בדיקה שלא כרוכה בכאב.
את הביופסיות ניתן לקחת במקרה הצורך תחת הרדמה מקומית.
קבלת תוצאות המשטחים או הביופסיות עשויה לקחת לעתים שבועות מספר.
הקולפוסקופיה וכן הביופסיות עשויות לגרום לדימומים שמקורם בחלק החיצוני של צואר הרחם.

המטופלות השומרות על דיני טהרת המשפחה לכאורה אינן נחשבות לנידה, אף על פי שמבחינה רפואית מומלץ להמתין עד להפסקת הדימום לפני קיום יחסי מין מחדש.